כל אחד וה"חיסול" שלו

לפני כמה ימים, ביום של החיסול התורן באיראן, דיווחו על כך בחדשות השעה שמונה.

אשתי, באותו הזמן האכילה את ליבי. הקטנטונת, אחרי אמבטיה ארוכה, קיבלה תיאבון לארוחת ערב שבכלל לא עניינה אותה שעה לפני.

אני בוהה בטלויזיה שם התחילו לתאר את אופן החיסול.

"איזה חיסול!" אמרה אשתי.

"כן, אה…" השבתי.

.

.

מסתבר שהיא דיברה על הצלחת המתרוקנת של ליבי

.

.

עכשיו שבת בערב, סיימתי להאכיל את הילדה המורעבת שלי (האמבטיה עושה את שלה), ותוך כדי שאני מביט בה נזכרתי בדיאלוג על ה"חיסול", ואז בשיר הזה

וכמה שהם אוהבים את בוב

באמת קשה את בוב שלא לאהוב

ומה זה משנה שהוא דיבר על מארלי, והיא על דילן דיברה

אין בזה רע

וככה עובר הלילה כולו

כל אחד והבוב שלו

.

.

עכשיו ליבי, סרבנית בת שנתיים וחצי, מחסלת את אמא שלה, תוך כדי תהליך הירדמות ארוך ומתיש. ואני אקח את הדיסק של "גאולה", האלבום של חמי רודנר ושליחי הבלוז, ממנו לקוח השיר, אפעיל אותו בשקט בטייפ קטן במטבח תוך כדי שאסדר את הבלאגן של יום שבת.

שבוע טוב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ישראלי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s