התרשמות, בלוז (Otis Taylor's Contraband)

בוקר אחד קלוד מונה צייר את הזריחה מעל הנמל מחלון ביתו.

כשהתמונה נשלחה לתערוכה הוא התבקש לתת לה שם,

מונה, שידע שהוא לא באמת התמקד בלצייר את הנוף שמחוץ לחלונו, חשב על שם הולם

"קראו לו התרשמות"

Impression, soleil levant

התרשמות, זריחה

הכותרת הזאת טבעה בהמשך את המושג אימפרסיוניזם

*

האימפרסיוניזם לא מתמקד בלצייר את הנוף, אלא את הרושם שהנוף מעורר.

רסיסים רסיסים של משיכות מכחול, שרק בלקיחת כמה צעדים לאחור אפשר להבין.

.

Otis Taylor – Otis Taylor's contraband, 2012

.

בתמונה נוצר מתח בין הכחול העגמומי של שאריות הלילה והכתום הזועק של בוקר חדש.

גם האלבום של אוטיס טיילור בנוי על מתח דומה. בין אקוסטי לחשמלי, בין נינוחות לניצוצות, בין אישי לפוליטי.

בין שני הקטבים האלה יש משהו מהפנט.

.

The devil's gonna lie

הקטע הזה פותח את האלבום.

קנבס של בס-תופים, ועליו משיכות משיכות: גיטרה, קורנט, אורגן, קולות רקע, והקול בעל הנוכחות של אוטיס טיילור עצמו.

אם מתבוננים מקרוב קשה לקלוט את עושר הפרטים הדחוסים בתוך ארבע הדקות האלה, חייבים לקחת כמה צעדים אחורה.

ואפילו אז, המוזיקה חולפת ונשאר רק רושם מעומעם של גרוב סמיך שמסתיים בסולו מחשמל של צ'אק קמפבל שמתארח באלבום.

.

Yell your name

תמונה הבאה

גיטרה וקורנט מנגנים את אותה המנגינה, היא קצרה ומעגלית.

צעד אחורה,

If I yell your name, yell your name, come back to me

עוד צעד אחורה,

I've been thinking…

עוד צעד,

בגיטרה יש משהו מזמין, כמו ישיבה סביב מדורה,

את מי הוא רוצה להחזיר אליו? זאת בטח אישה…

הקורנט לעומת זאת מאוד חגיגי, מוסיף גוון של קודש

אולי הוא שר לאלוהים?

עוד צעד,

אפשר להתערסל בתוך המתח שנוצר בין הגיטרה לקורנט,

ופתאום קטע סולו באמצע –

מעורר חיוך.

זהו, אפשר לעצור, זה המרחק הנכון

מעט מאוד מילים, שמשאירים רושם של סיפור שלם

.

גם לספר על אוטיס טיילור זה סיפור שלם, עדיף להשאר ברושם.

אוטיס טיילור לוקח את הבלוז למקום משלו, trance-blues הוא מכנה אותו. הוא יליד 1948, ולמרות שעסק במוזיקה מגיל צעיר פנה לקריירה מוזיקלית רק בסוף שנות התשעים. זה אלבום שנים עשר במספר, והוא ממשיך את הקו הייחודי של בלוז מהפנט, רב שכבתי, אישי ופוליטי, שמוגש עם בטחון של אדם שממרום שישים ושלוש שנותיו יודע היטב מה הוא עושה.

.

I can see you're lying

הנה עוד תמונה אימפרסיוניסטית, השיר האחרון באלבום.

i can tell, i can tell, that you're lying

by the way you comb your hair

גבר צופה באקסית שלו מתחתנת. והוא מבין לפי התסרוקת שלה, ולפי הדרך בה היא מחזיקה לבעלה לעתיד את היד, שהיא עדיין אוהבת אותו ולא את החתן.

האם הוא יודע את זה, או שהוא רק משלה את עצמו? מי יודע… הרושם הוא כולו שלכם.

.

האתר של אוטיס טיילור

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על התרשמות, בלוז (Otis Taylor's Contraband)

  1. פינגבאק: סיכום 2012 – אלבומים בריפיט | undistracted listening

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s