חיות / מתות

One Pig is the story of a single, anonymous farm animal's journey from birth to plate. The album is an elegy to a life lived for the benefit of humans and raises complex questions about our relationship to these often-maligned and misunderstood creatures. [Matthew Herbert, 2011]

.

ביום בו האזנתי ל- One pig, של מתיו הרברט שוב חשבתי על איך אני משקר לבת שלי כדי לא לעורר שאלות מיותרות.

אני ממש טוב בזה. כמו חייל מיומן היטב אני מכסה במילות הסוואה את מה שאני מציע לה: קציצה, פסטרמה, שניצל, טונה. "הנה בא אווירון!". כמו קצב מנוסה, אני חותך בסכין חדה כל חוט שיכול לקשר בתודעתה הרכה בין מה שמונח מולה למי שהיה באמת. כמו אבא טוב אני לא מספר לה שהחיות המואנשות בספר שקראנו רגע לפני מונחות מתות אצלה בצלחת. השתגעתי? "בתאבון מתוקה".

סליחה אם לכם כבר קלקלתי.

.

בהקשר הזה הבחירה של מתיו הרברט לתעד מוזיקלית את מחזור חייו של חזיר אחד – מהלידה עד הצלחת, היא קלקול תאבון אחד גדול, אבל לא בסגנון ה"לפנים" של גארי יורופסקי, בין ביתר כי הרברט עצמו לא נמנע מאכילת בשר. האמירה כאן מורכבת יותר. היא מורכבת דווקא בפשטותה, בכך שאין בתיעוד שלו שום דבר חדש, שום מידע שערורייתי פוער פיות – רק תזכורת למה שרוב האנשים מעדיפים לשכח בין לעיסה ללעיסה. בעצם, "מעדיפים לשכח" זה ביטוי עדין מדי. ניתוק, פיצול, דיסוציאציה – אלה מילים מתאימות יותר. את הניתוק הזה מתיימר הרברט לחבר, אפילו מעט, באמצעות תשע רצועות.

הרברט הוא מוזיקאי בריטי, עם ותק מרשים של כ-20 שנה. הרפתקן של מחוזות הסאונד, ואינטלקטואל של מוזיקה אלקטרונית. איש חרוץ ויסודי, שבדיוק מולקולרי מרכיב מוזיקה מצלילים יומיומיים, לא מוזיקליים לכאורה. אלכימאי שהוא אנטי-אלכימאי: לא מסתפק בכישרון יוצא דופן לזהות את הפוטנציאל היצירתי בכל צליל סתמי, לאסתטיקה המוזיקלית שלו לרוב יש גם אמירה (חברתית, פוליטית, כלכלית). המוזיקה שלו מנוגנת בסטריאו – אונה ימנית ושמאלית כאחד, והתאים האפורים זזים לא פחות מרגליים.

דווקא  One pig, למרות רגעים מלודיים מבריקים, רחוק מלהיות רקיד או נעים לאוזן. גם כשששת הרצועות הראשונות מוקדשות לחייו של החזיר, בחווה קטנה שתנאיה "טובים" יחסית (אוויר פתוח, מרחב מחיה מרווח אותו הוא חולק יחד עם החזירים האחרים, מזון מתאים – כמה כל זה אירוני), עננה של מוות ידוע מראש מרחפת מעל. קשה להמליץ להאזין למוזיקה כזו. אבל למי שישרוד ויקרא עד הסוף אני ממליץ ללחוץ על הקישור להאזנה בכל זאת.

את המוות עצמו הוא לא הקליט. החוק הבריטי מנע את נוכחותו של הרברט בזמן השחיטה. הרברט לא ערך במקום זה משהו אחר, לא הסתנן ולא דגם צלילים מתוך אינספור סרטונים המופצים ברשת. לא במקרה שם הלייבל הפרטי שלו הוא accidental records. מה שלא הוקלט הוא חלק מהאמירה. גם העובדה שהוא הצליח לקבל רשות להקליט בחווה קטנה המנוהלת ע"י משפחה, ולא באחד מדירי הענק בהם חזירים גדלים בתנאים נוראיים היא חלק מהמציאות אותה הוא רוצה לתאר –

because of a perverse and secretive food system in the UK, I don't have the rights to see how my food is kept, killed or prepared and consequently i wasn't allowed to record the actual death of my pig. I think that this is the real outrage. should it not be a legal right to be allowed to see the conditions in which animals are kept? should it not be a legal right for the public to see what methods are used to grow, harvest and prepare what they put in their bodies?

במשך ששת חודשי חייו של חזיר אחד מסוים, הוא מקליט אותו ואת צלילי סביבתו ורוקם מהם שישה קטעים מוזיקליים – אחד לכל חודש. נחירות חזירים (על כל קשת האינטונציות הרחבה והמפתיעה שלהן), רחשי האכלה, פרות, ציפורים, רוח וגשם מתערבבים עם נוכחות אנושית – הרברט אומר "that was it" אחרי המלטה חרישית ברצועה הראשונה, צעדים בשלג, מנועים, דלתות, מנעולים. חלק מהצלילים קלים לזיהוי, חלק פחות. זאת מוזיקה, אבל לא למי שרוצה לדמיין את עצמו בחווה במהלך מדיטציה. יותר כמו פסקול לסרט מתח, או אימה. אלקטרוניקה אורגנית-תעשייתית במלוא מובן המילה.

שם של כל רצועה היא בהתאם לחודש ממנו נלקחו הצלילים. "אוגוסט 2009", בו החזיר נולד, מתפתח לאט לשיא מלודי מרגש, ובחודש מותו "ינואר" נקטעת הרצועה בשלב בו הוא מובל במשאית לבית המטבחיים.

שתי הרצועות הבאות הן אלו שהופכות את One pig ליצירה כל כך שנויה במחלוקת. "פברואר" מתבסס על צלילים שהוקלטו במהלך הביתור של הגופה: השחזת סכינים, זמזום של מסור חשמלי, טפטופי דם. ו"אוגוסט 2010" מסתיים ברעשי הלעיסה של אנשים שאוכלים את אותו החזיר ממש. הם זוללים אותו בהנאה רבה, תוך כדי צחקוקים ואנחות עונג.

נשמע דוחה? נו באמת, כאילו שלא שמעתם / השמעתם צלילים כאלה בעצמכם…

למרות שהחזיר היה נהרג ונאכל בלי קשר לבחירה של מוזיקאי אחד לתעד אותו, הרברט לא רק מתבונן מהצד. הוא לוקח חלק פעיל בניצול של החזיר. גם בארגון הסעודה המוקלטת, גם בכך שאכל ממנו בעצמו, וגם בכך שמהעור והדם שלו מורכבים שני כלי נגינה, היחידים שמשתמשים בהם באלבום. תוף וסוג של עוגב שמפיק את צליליו באמצעות זרימת דם בתוך צינורות. לדבריו, זו עוד דרך לשמר את נוכחותו של אותו חזיר, שאולי טובה יותר מלהיפטר מזה כפסולת. ועדיין, כל זה הופך את היצירה שלו לעוד יותר קשה לעיכול ושנויה במחלוקת, אבל גם כנה מאוד לגבי הדואליות האנושית שלו. מטרתו היא שהדואליות הזו תהיה כמה שפחות מפוצלת, וכל אחד כבר יעשה עם החיבורים האלה מה שהוא רוצה.

.

זה לא שהחיבורים יכולים לחולל ניסים. ממש לא. הנה אני למשל, בגיל שבע בערך, עומד לצד סבא שלי בחצר ביתו. ביד אחת הוא מחזיק תרנגול חי, ביד השנייה תער. בטעות החתך נעשה עמוק מדי, ובזמן שסבי עומד פעור פה עם הראש בידו, התרנגול נמלט על נפשו תוך כדי שהיא חומקת ממנו. המחזה המפליא והמזעזע הזה הפך להיות אחד מזיכרונות הילדות הכי עזים שלי. זיכרון ילדות אחר הוא הטעם של מרק עוף של אמא שלי…

הסכינים החדות של הדיסוציאציה עשו את עבודתם נאמנה. מה תרנגול אחד ערוף ראש יכול לעשות מולם? ומה חזיר אחד יכול לעשות?

.

.

למרחיקי לכת –

קישור להאזנה ישירה לכל האלבום (שימו לב שהוא מתחיל אוטומטית מקטע שלישי)

מומלץ (מאוד!) לקרוא: מכתב תגובה של הרברט על הודעת גינוי של PETA (ארגון זכויות בעלי חיים בריטי), ודיאלוג מעניין מאוד בין הרברט לנציג הארגון.

.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על חיות / מתות

  1. יאיר הגיב:

    הי דוד.חזק מאוד.עוד לא הספקתי לשמוע אבל שרית ואני מאוד נהנו( וסבלנו) מהדברים שכתבת.

  2. idity8 הגיב:

    הממ… זה ממש רע לתפארת, כתוב נפלא ומעורר חלחלה . לא העזתי לשמוע… יש משהו על חשבון הבית למחזירי מנת החזיר? ( כולם רוצים שירים פשוטים…)

    • David הגיב:

      כמובן, הנה מנה שאין סיכוי שתחזירי, הישר מקפה דה פלורה בפריז (הוא שילב בתוך הקטע צלילים שהוקלטו בקפה עצמו). אחד היפים והנגישים שלו. וקליפ מעולה –

      את הקטע הזה הוא הוציא בשנת 2000, תחת הפסבדונים doctor rockit, אחד מיני רבים שלו (כך הוא מנסה לא להפוך למותג, ולגרום לאנשים להקשיב ללא קשר לשם). והקליפ חדש יחסית, צולם לכבוד שיבוצו בפסקול של סרט קנדי בעל אותו שם.

      • idity8 הגיב:

        שמעתי וראיתי. המוסיקה מדליקה ומעניינת והקליפ מצחיק ומטריד גם יחד. מה שנקרא יצאתי ברגשות מעורבים.🙂
        תודה

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    וואו.. פוסט מעולה. יצרת בעצמך פה יצירה מורכבת, ללא מסרים קלישאתים (בשר זה רצח!1) ועם מודעות למורכבות המצב. כולנו, בחברה המודרנית הזו, חיים עם כ"כ הרבה דיסוננסים קוגנטיבים שלפעמים נראה שאפילו צוות של פסיכולוגים מוינה שיעבוד עלינו 24/7 לא יספיק. כל אחד מאיתנו צריך מרפאה שלמה משל עצמו שתעבוד עליו.. בשר, כפי שהוא מוגש לנו בצלחת (ואוכל תעשייתי בכלל, באדיבותם של מהנדסי מזון) הוא סם. חשוב להבין את זה כשמנסים להיגמל. בלוטות הטעם שלנו, הגירוים הפיזיים, שיחרור ההורמונים במהלך האכילה, הטקסים הנלווים – כולנו מורגלים לסמים הקלים האלה מגיל הרך. ועכשיו, שאנחנו מבוגרים ויודעים לגלוש לבד להרצאה הכי טובה שלא שמענו, עדיין קשה עד בלתי אפשרי לשנות הרגלים. צעד צעד. פרה פרה. חזיר חזיר. אחזור הביתה, אשמע את המוסיקה ואולי יהיה לי את הכח להגיד לא נחרץ לעוף המטוגן שאמא שלי מכינה בימי שישי. וזה עוף טעים בטירוף. סחטיין.

    נ.ב. שים בפייסבוק, שאוכל לשתף.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s