בואי לאמא

Evelyn de Morgan – Demeter mourning Persephone [1906]1

.

                           Martha Wainwright – Proserpina       לחצו פליי

היוונים קראו לה אמא-אדמה – דֶמֶטֶר. אבל לא בשביל למלא את תפקידה כאלת התבואה היא ירדה מהאולימפוס, אלא כדי להבין מה עלה בגורלה של הבת היחידה שלה – פֶּרסֶפוֹנֶה. פרספונה, שהעדיפה את הארץ על פני משכן האלים, נהגה לשחק בשדות ולקטוף פרחי בר. יופיה הבולט לא חמק מעיניו החמדניות של האדס, אל השאול ושליט המתים. הוא פנה לזאוס, אביה (שהיה גם אחיו) כדי לבקש את ידה. זאוס ידע שדמטר לא תסכים לשידוך שכזה, ולכן סירב להצעתו של האדס, אבל לא הביע התנגדות לתוכנית אחרת שלו – לחטוף את הנערה הבתולה. וכך קרה. נרקיס גדול ויפה נשתל במיוחד עבורה, וכאשר התקרבה אליו, נפער סדק בקרקע, ממנו פרץ האדס על מרכבה רתומה לארבעה סוסים, משך אליו את פרספונה וחזר איתה אל בטן האדמה.

Rembrandt – The Abduction of Proserpina [1631]1

אחרי שדמטר גילתה מה עלה בגורלה של בתה, היא הזניחה את האדמה, שעל הפריון שלה הייתה ממונה. האם הקודרת שוטטה על פני הארץ בחיפושים מבוקר עד ליל, מדוכאת, חלשה, צמאה ורעבה. היא הביאה איתה כיליון – גידולים נבלו, שדות קפאו, מחרשות נשברו, ציפורים אכלו את הזרעים, לעדרי הבקר לא היה ממה להתקיים, ואנשים החלו למות מרעב. דמטר, אם מסורה המתאבלת על אבדן בתה, זרעה הרס כמו שרק אלה יכולה.

I shall punish the Earth
I shall turn down the heat
I shall take away every morsel to eat
I shall turn every field into stone
Where I walk crying alone
Crying for

Prosepina, Prosepina
come home to momma
come home to momma now

זה השיר האחרון שכתבה זמרת-יוצרת קייט מקגריגל. בשלב בו כתבה אותו, גופה היה חלש כאילו היא עצמה היתה האדמה עליה שוטטה דמטר בחיפוש אחרי בתה. אחרי שנים של מאבק בסרטן נותרו לה מעט מאוד כוחות. את החזרות להופעה האחרונה בחייה היא ביצעה בתוך חדר, עם מיטה לשכב עליה, ופסנתר.

Not so silent night קראו למופע. במרכז הבמה הילדים שלה – מרתה ורופוס ויינרייט, כל אחד מוזיקאי בפני עצמו. לצידה אנה, אחותה, החצי השני של הצמד קייט ואנה מקגריגל. ועוד עשרות מוזיקאים – בני משפחה וחברים. מופע כריסמס שכזה, משפחתי-אינטימי וגדול מהחיים, ב- Royal Albert Hall בלונדון. ככה זה במשפחת מקגריגל-ויינרייט.

        קייט והילדים: מרתה ורופוס ויינרייט (נולדו מנישואיה לזמר יוצר לודון ויינרייט ה-III)

באותו ערב ביצעה לראשונה את Proserpina. שישה שבועות לאחר מכן, בגיל 63, קייט נפטרה. "בעת הביצוע, היא היתה ללא ספק בין החיים למוות, בדרכה להיות האלה שהיתה אמורה להיות" מספרת בתה מרתה באחד הראיונות. "זמן מה אחרי מותה הקלטתי את השיר, בניסון להעלות את זכרונה, להעיר אותה מהמתים". השיר נכנס לאלבומה האחרון של מרתה, ושורה ממנה הפכה לשמו – Come home to mama.

בשיר אחר באותו האלבום, מרתה עומדת מול ארון הבגדים המיותם של אמה: "בואי נעמיד פנים שאנחנו מדברות, אני אענה בשמך, אם לא אכפת לך. התינוק בסדר, הנישואין שלי ממשיכים להכשל, אבל אני כל הזמן מנסה… כל בגדייך, חשבתי שאני יכולה לתרום אותם לתיאטרון, הם יהפכו ליופי של מלתחה למגוון דמויות".

בתווך של חודשיים מרתה איבדה את אימה ובעצמה הפכה להיות אמא. התינוק נולד בתרם עת, בלידה קשה ומסוכנת. באמצע הופעה בלונדון היא הרגישה כאבים, אותם רק אחרי תום ההופעה זיהתה כצירים. התינוק, כמו שהיא מספרת בשיר, היום בסדר. דווקא הלידה בתרם עת איפשרה למרתה לחוות את עצמה כבת ואמא בו זמנית. כחודשיים מאוחר יותר, בתאריך הלידה המשוער בו בנה היה צריך להוולד, קייט נפטרה.

הכל מתערבב במשפחת מקגריגל – ויינרייט, וחוטים בלתי נראים, חוצי זמנים ומציאות, נמתחים בין דמטרה ופרספונה לבין קייט ומרתה. אמהות, מסירות, פרידה, עצב, כוחות גדולים, חוסר אונים מוחלט… הפערים בין מיתולוגיה למציאות מצטמצמים כאשר מתמקדים בחוויה. אבל החוטים, להם רצונות משלהם, מתערבבים – האמא הולכת, הבת נשארת, ואין דרך חזרה. במציאות.

  Dante Gabriel Rosetti – Proserpine [1874]                                                                                                             1

כאשר הזעקות על פני האדמה עלו לאולימפוס, החליט זאוס שאין מנוס מלשכנע את האדס להחזיר את השבויה שלו, שבזמן הזה נאלצה להיות אשתו – והוכתרה למלכת השאול. האדס נאלץ לציית, אבל לפני שנפרד ממנה נתן לה לטעום כמה זרעי רימון. מה שאילץ אותה לחזור כל שנה לשאול למספר חודשים כמספר זרעי הרימון שאכלה. אלו הם חוקי השאול.

מאז כל פעם שפרספונה נפרדת מאמה, מוציאה דמטר את זעמה על האדמה – וכך נוצרים חודשי סתיו וחורף. ועם חזרתה הביתה, ליבה של דמטר מתמלא שוב שמחה ובא האביב.

.

קייט מבצעת את השיר בהופעה ההיא ב- Royal Albert Hall –

.

Frederic Leighton – The return of Persephone [1891]                                                                                                          1
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על בואי לאמא

  1. אידית הגיב:

    אתה אלוף! זה ה- סיפור שאני הכי אוהבת מהמיתולוגיה היוונית. ספר שסבא וסבתא קנו לי ליומולדת 10 ואני שומרת עד היום, מתוך פרק של סיפורים מהמיתולוגיה נדבקתי לסיפור הזה שליווה אותי עוד אל תוך הבגרות בהמון מחשבות ופנטזיות אפילו🙂 אני חושבת שזה סיפור מדהים. פעם אפילו נמנעתי מלאכול רימון שקיבלתי כמתנת אהבה כי פחדתי שאפילו גרגר אחד ממנו יוריד אותי לשאול. זה לא עזר לי…
    ואת קייט עוד הספקתי לראות כאן בהופעה עם רופוס, כל כך אצילית ויפה היא היתה.

    • David הגיב:

      אידית, תודה. אני לעומת זאת נחשפתי לסיפור רק בעקבות השיר. חור בהשכלה… קראתי אותו / עליו בכל מיני גרסאות – יש לא מעט, מסתבר, ופרשנויות וחיבורים אישיים אפילו יותר. בטח קיים איזשהו מועדון שהצטרפתי אליו

  2. lihi lapid הגיב:

    ערב, סוף יום, אני מקבלת הודעה מרעייתך. אני מרפרפת על הפוסט שלך, קצת כבד לי לשעה הזו, ואז משהו תופס אותי. לא יודעת מה. ואני כבר רבע שעה שומעת את המשפחה שרה, חושבת על השאול ועל החיים, על מה זה להיות אמא שהופכת את האדמה בעבור הבת שלה. ריגשת אותי מאוד. תודה על מסע מרתק.

    • David הגיב:

      הדבר הראשון שהיא עשתה אתמול אחרי שקראה את הפוסט היה לשלוח לך אותו בהמשך להתכתבות בינכן. לפני כמה שעות שאלתי אותה אם החזרת לה תשובה, וצחקתי שבטח אין לך כבר זמן לדברים האלה. מסתבר שטעיתי.
      בעניין "להפוך את האדמה", לפעמים נדמה לי שהיום יום של אמא קשה לא פחות…

  3. פינגבאק: סיכום 2012 – אלבומים בריפיט | undistracted listening

  4. פינגבאק: כשל משפחתי | undistracted listening

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s