אש ומים – המדריך המקוצר ל- Firewater

firewater טוד אשלי tod ashley

"נאמר לי שהקיבוץ המסוים הזה נמצא באמצע שום מקום. ושום מקום זה המקום בו רציתי להיות" כתב טוד אשלי בזמן ביקורו בישראל ב-2007. "היתה לי עבודה לעשות, והייתי זקוק לשקט ופרטיות. רציתי לקום כל בוקר, למצוא אבן לשבת עליה באמצע מדבר, מספיק רחוק כדי שלא ישמעו אותי, ולשיר את הקרביים שלי החוצה (איך מתרגמים sing my guts out?)." כשהגיע לקיבוץ חיכה לאודי. "אודי הוא חבר של אורי, מהלהקה הישראלית "בום פם", שאמור לנגן גיטרה באלבום שלי בעוד כמה שבועות". בנוסף לאורי כנורות, ניגנו באלבום הזה גם תמיר מוסקט, אבי ליבוביץ', ואיתמר ציגלר. חלקם, אגב, לוקחים חלק בהופעות החימום ל- Firewater, הלהקה של טום אשלי בשתי ההופעות שלו בישראל בסוף מרץ.

את הסגנון של Firewater נוהגים לכנות world punk. הגדרה קצת עילגת לדעתי, אבל גם הכי מדויקת במידה ורוצים לתמצת את הכל בשתי מילים. אנסה להרחיב. Firewater היא בעצם טוד אשלי (Tod A), וחבורה של מוזיקאים שמתחלפים מאלבום לאלבום, מסיבוב הופעות לסיבוב הופעות. הקול המחוספס של אשלי, וגיטרה-בס-תופים יוצרים את הגרעין המרכזי, שהוא פאנק רוק אמריקאי, מתריס ועוקצני, לפעמים מלא שמחת חיים, לפעמים מרוקן ממנה. מתוך הגרעין הזה פורצים החוצה, בדרך כלל לכמה כיוונים בו זמנית, רעיונות מוזיקליים משלל קצוות העולם. בהתחלה הם נשמעו כמו חוליה מקשרת בין טום וויטס בשנות השמונים ל- Gogol Bordello, עם השפעות בעיקר ממזרח ומערב אירופה ודרום אמריקה. בשני האלבומים האחרונים נוספו צלילים מהמזרח הרחוק והמזרח התיכון. למרות שמדובר בשפע שכל רגע יכול להתפוצץ לעשרות כיוונים, אשלי מצליח להחזיק את כל העסק מגובש מוזיקלית ורעיונית ומחובר מאוד לרוח הזמן והמקום (או במקרה של טוד אשלי – מקומות) בו המוזיקה נוצרה.

אז שיר אחד שווה יותר מאלף מילים, וכאן ליקטתי עשרים כאלה. הגבלתי את עצמי, אני מנחש שמי שמכיר את Firewater על כל שיר שהוא אוהב כאן ימצא אחד שחסר. אבל, מה לעשות, גם עם מוזיקה נטולת גבולות צריך לעצור איפשהו. רק תגבירו עוד קצת את הווליום.

אפשר להאזין להכל ברצף כאן, או לכל אחד מהשירים בנפרד –

[1] Borneo [2009] The golden hour
[2] Bourbon and division [1996] Get off the cross
[3] Dark days indeed [2003] The man on the burning tightrope
[4] This is my life [2009] The golden hour
[5] Ex-millionaire mambo[2012] International orange
[6] Another perfect catastrophe [1998] The Ponzi scheme
[7] Dropping like flies[1998] The Ponzi scheme
[8] A place not so unkind [2009] The golden hour
[9] The monkey song[2012] International orange
[10] Glitter days[2012] International orange
[11] Three legged dog[2009] The golden hour
[12] So long, Superman[1998] The Ponzi scheme
[13] Get out of my head [2001] Psychopharmacology
[14] Some strange reaction [1996] Get off the cross
[15] Electric city[2009] The golden hour
[16] The drunken jew [1996] Get off the cross
[17] Tropical depression [2012] International orange
[18] Is that all there is [2004] Songs we should have written
[19] This town [2004] Songs we should have written
[20] Too many angels [2003] The man on the burning tightrope

השורשים של הלהקה נטועים בהרכב קאלט ניו-יורקי Cop Shoot Cop, שעשה משהו בין אינדסטריאל לרוק'נ'רול. אשלי היה הסולן ואחד מכותבי השירים של הלהקה. בתשע שנות קיומם הם רכשו לעצמם קהל מעריצים קטן ונאמן, וזכו למעט חשיפה ב- MTV, אבל מבחינת פופולריות לא הצליחו להתרומם מעבר לכך. ב-1996, זמן קצר ממועד התפרקותם, יצא אלבום הבכורה של Firewater. כאילו טוד אשלי רק חיכה לרגע בו יוכל לממש את כל הרעיונות שלא התאפשרו בלהקתו המקורית. הסתבר שהיו לו לא מעט כאלה.

MI0000128194

Get off the cross, we need wood for the fire הוא אלבום רוק קליט, קצבי ועצבני שיכל להיווצר רק במקום מסוים ובזמן מסוים – ניו יורק באמצע שנות התשעים. אשלי הקיף את עצמו בחבורה של מוזיקאים מוכשרים, מצוידים בכלי נשיפה, כלי מיתר, קלידים, וכלי הקשה שונים. ביניהם הישראלי הראשון בלהקה, יובל גבאי, המתופף המעולה של Soul Coughing, וג'ניפר צ'ארלס, הסולנית של Elysian Fields שמתארחת בשני שירים. מה שבולט מאוד באלבום הוא השימוש הטבעי, נטול המאמץ, בחומרי גלם משלל קצוות עולם. אמנם מדי פעם אפשר להבחין בבירור בסגנון מסוים – קברט, ג'אז לטיני, טנגו או קלייזמר, רוב הזמן הגבולות מטושטשים, והכל מתחבר למשהו אחיד, מגובש וסוחף מאוד.

הפספוס הגדול בהופעות שלהם כיום זה שהם מנגנים מעט מאוד שירים מהאלבום הזה ומהארבעה שבאו אחריו. ל- Firewater יש מספיק חומרים חדשים למלא איתם הופעה באורך מלא, אבל המון שירים מעולים נשארים בחוץ, וחבל.

firewaterשנתיים לאחר מכן יוצא  The Ponzi scheme, ואחריו עוד שני אלבומים. כל אחד עם הרכב משתנה, וכל אחד קצת אחר מקודמו.

האחרון ביניהם The man on the burning tightrope עשוי באווירת קרקס מטרידה, ורווי בתחושות של מחנק, ייאוש ועייפות, שכנראה שיקפו את מה שעבר על אשלי באותה התקופה. תחושות אלה ככל הנראה דחקו אותו, כעבור שנה – שנה וחצי, לעזוב את ארה"ב.

אבל לפני Firewater_-_Songs_We_Should_Have_Writtenכן היתה עוד תחנת ביניים קטנה. אלבום קאברים ששמו מסביר את בחירת השירים – Songs we should have written. אלה שירים שטוד אשלי חמד. ביניהם קאברים מעניינים מאוד לשירים של פרנק סינטרה, טום וויטס, רובין היצ'קוק והרולינג סטונס. אבל מה שאשלי באמת חמד באותה התקופה היה חופש. הוא רצה לזוז. נישואיו שהתפרקו, ובחירה מחודשת של ג'ורג' בוש לנשיאות ארה"ב היו הקש האחרון. אשלי נפרד מרוב רכושו, ארז גיטרה, לפטופ ומיקרופון וקנה כרטיס טיסה.

"אני מתכוון לטייל מדלהי לאיסטנבול, דרך פקיסטן, אפגניסטן (אני מקווה), איראן, וכמובן מזרח תורכיה… לכל מי שחושב שזה מטורף (אמא) שאמריקאי יבקר במקומות האלה בזמן שההערכה לאמריקה לא במיטבה (אם לנסח את זה בעדינות), תרשו לי לומר שיש לי את הסיבות שלי." אשלי רצה לברוח. לברוח ממציאות בה הוא חי, מהמחנק, מהדיכאון שהתגבר. הוא רצה גם לראות מחוזות אחרים, לכתוב ספר, לפגוש מוזיקאים מקומיים, לנגן איתם ואולי להקליט אותם. עבודה על אלבום לא היתה בתוכנית. אבל כשהגיע לאיסטנבול הוא צבר לא מעט חומרי גלם: חוויות ורעיונות שהבשילו לשירים תוך כדי המסע, וגם שעות של הקלטות, בעיקר מהודו, פקיסטן ותורכיה. בכל מקום אליו הגיע חיפש מוזיקאים מקומיים, וביקש מהם פשוט לנגן. הם ניגנו את מה שהם יודעים, והוא הקליט. לפעמים המפגשים האלה התפתחו לג'אמים רווי אופיום שנמשכו שעות.

MI0001929346עם המטען הזה הוא טס לישראל, ושם השלים את ההקלטות, ההפקה והמיקס. התוצאה היא The Golden Hour. יומן מסע מוזיקלי של איש שבורח מביתו בחיפוש אחרי מקומות טובים יותר לראשו ולנפשו. המסע עורר את אשלי לחיים, והאלבום עורר לחיים את Firewater, והפך לאלבום הדגל שלהם. בניגוד לאלבומים הקודמים, בהם מוזיקאים מניו-יורק ניגנו מוזיקה מכל קצוות העולם, הפעם החיבור היה בינלאומי על אמת. בסרטון על הקלטת האלבום אשלי מספר בהתלהבות ש"למרות שלישראלים אסור להכנס לפקיסטן, ופקיסטנים לא יכולים להכנס לישראל… איכשהו חבורה של פקיסטנים וחבורה של ישראלים מצאו את עצמם מנגנים באותו האלבום, עם נוצרי כופר אחד, שזה אני".

firewaterLive                 התמונה מכאן

5הגלגול הנוכחי של Firewater הוא המשך ישיר של מה שנבנה סביב Golden Hour. אחרי תקופה ארוכה של הופעות אשלי השתכן בתורכיה. שם, עם מוזיקאים מקומיים, הקליט חלק גדול מהחומרים לאלבום האחרון. כמו בקודם, את ההשלמות הוא שוב עשה בישראל, ועל המיקס אחראי תמיר מוסקט. International orange משלב בתוכו את כל ההשפעות שהצטברו עד כה, ועוד. תמיד יש עוד. הפעם מקורות ההשראה הם האירועים של קיץ 2011 במזרח התיכון. מה שהופך את האלבום הזה לעוד אלבום חברתי, פוליטי, קיומי, עוקצני ומלא חיים, שמזיז לכם את התחת. מספרים שעל כל שיר של Firewater שמתנגן איפשהו, מלאך מעל שמי תל-אביב, ניו-יורק או איסטנבול מקבל כנפיים… ובקבוק בירה.

481888_381523945278447_980697679_nהתמונה מכאן
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על אש ומים – המדריך המקוצר ל- Firewater

  1. טל הגיב:

    איך לא מזכיר שאדון מוסקט הפיק שלושה תקליטים ל Firewater כולל את ״the golden hour ״ התקליט הכי טוב של הלהקה!
     

    • David הגיב:

      אכן, הזכרתי את תמיר מוסקט, אבל לא דייקתי. שנים אחרונים לדעתי, אבל מהו השלישי? אני יודע שהוא ניגן בכמה שירים ב- Ponzi Scheme, אבל לא נראה לי שהיה מעורב בהפקה. תוכל להרחיב?

  2. Ido Schacham הגיב:

    סקירה מעולה, סחטיין!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s