דן שילון: קובי אור, איך היית מתאר את הצליל שלו?
קובי אור: הבחור הזה נשמע כמו עירוב בין לו ריד ואיאן דיורי במוזיקה שהקלידים הולכים מתחת למים ולא נשמעים. *
הראל סקעת: לרוב אני מבין שאני לא מבין את קובי, אבל בזה אני מסכים איתו. חוץ מדבר אחד – מק דמרקו הוא ילד.
רון בן ישי: אני מוכרח לשאול אותך שאלה הראל. תגיד לי, למה אתה קורא לו ילד? כי הוא קנדי? שיעשה עליה ותראה איך זה יעבור לו. נעשה ממנו גבר צעיר שלא צריך יד מלטפת ולא צריך להנמיך אותו. אולי אז יפסיק עם הגיהוקים האלה באמצע ההופעות. שלא לדבר על האינצידנט המזעזע עם המקל תופים. זה לא הולם, הרי השירים שלו כל כך נוגים ומלודיים, ממש כמו השירים שלך הראל.
שלי יחימוביץ': שניכם צודקים. יש לזכור שבקנדה זכרים בגיל הזה יכולים לנוע בחופשיות על הציר של ילד-נער-גבר כי אין להם חוק גיוס חובה. וזה בדיוק מה שהבחור הזה עושה. בחן רב אני חייבת לציין.
רבקה מיכאלי: הוא רק בן 24 תראו את ההתקדמות. אמנם חלק מהשירים שלו דומים אחד לשני, אבל זה לא נורא כי נכון להיום אף אחד לא נשמע כמוהו. הסאונד שלו הוא כמו זרזיף של לימונדה קרה ביום קיץ חם, על העורף, מתחת לחולצה. ושימו לב, איך באלבום המלא הראשון שלו "2" מק מתנצל בפני אמו על ההתנהגות המביכה שלו, ובאלבום הבא, "סלד דייס", הוא שר "הו אמא, אני מתנהג כאילו חיי כבר נגמרו". אם זו לא התבגרות אז אני לא רבקל'ה. ועדיין, הוא ילד!
רו בן ישי: סליחה אבל כל זה מתוחכם מדי בשבילי…
דן שילון: בקיצור, ב- 13.8.14 היוצר הצעיר והמצליח הזה בבארבי. ובנתיים תרשו לי להכניס כאן אתנחתא שהיא בוודאי תהנה את כולנו…"
.
אני מכבה את הטלוויזיה והולך לסיים את המיקסטייפ שהכנתי מהשירים שלו.
אחר כך מגלה שההופעה נדחתה למועד לא ידוע, מקלל ובוכה.
משאיר את המיקסטייפ ( + האלבומים המלאים להאזנה בלחיצה על הקישור).
* הציטוט (המבריק והכל כך מדויק) של קובי אור אכן נכתב על ידו
Cooking up something good [2] 2012
Passing out the pieces [Salad days] 2014
Annie [2] 2012
Cocaine (live) [Live at Russian Recording] 2013
She's really all I need (live) [Live at Russian Recording] 2013
Rock 'n Roll night club (live) [Live at Russian Recording] 2013
Freaking out the neighborhood [2] 2012
Salad Days [Salad days] 2014
Ode to Viceroy [2] 2012
Moving like Mike [Rock 'n Roll night club] 2012
Me and Jon, Hanging on [Rock 'n Roll night club] 2012
Chamber of reflection [Salad days] 2014
Eating like a kid (Cum on my lip) (live) [Live and acoustic, vol. 1] 2013
Brother [Salad days] 2014
Treat her better [Salad days] 2014
Robson girl [2] 2012
Blue boy [Salad days] 2014
The stars keep on calling my name [2] 2012
Baby's wearing blue jeans (live) [Live at Russian Recording] 2013
Together (live) [Live at Russian Recording] 2013
ויש לו את אותה החברה מגיל שש עשרה או משהו…
אחלה מיקסטייפ.
בכלל, הוא בחור משמח.
Freaking out the neighborhood כמעט הוביל אותי פעם לכתוב פוסט, שאיכשהו לא קרה. פוסט על שירים שהמילים ממש לא מתאימות להן. הגיטרה הקלפטרית של השיר יוצרת מבנה מסוים לבתים. והפזמון פשוט לא מסתדר שם לתוכו. השבירה של השורות הארוכות לא יוצרות משמעות חדשה לכל התקדמות של מילה. ובכלל השובבות של המוזיקה לא הולמת את האופי של הבחור שעולה מן השיר. מה שלא גורע מכך שזה פזמון ענק.
(ובארץ יש את פזמון המפורסם של ארז לב-ארי, עם השבירה הלא מתואמת של "ואלוהים, וכל השאר הבל הבלים").
אולי הוא יגיע לכאן מתישהו.
באמת הגיטרה נשמעת כמו משהו שיצא בישראל בשנות השבעים, לא חשבתי על זה.
לגבי כל הדברים שלא מתאימים, אני חושב שחלק מהקטע של דמרקו זה הסטירות הקטנות: שירים מוקפדים – מרושלים, הומור פיפי-קקי ורצינות דרמטית, אודה לסיגריות האהובות עליו וכו'. שום דבר מזה לא חדש, אבל הוא עושה את זה בצורה מאוד מרעננת. זה לא אותנטי וספונטני ולגמרי, רואים שזו פרסונה שהוא בנה לעצמו, אבל כנראה זו פרסונה שמאוד דומה למי שהוא ביום יום.
נכון להודעה האחרונה מנרנג'ה שהיו אמורים להביא אותו לכאן מחפשים תאריך אחר להופעה.