[פורסם לראשונה ב"מוזיקה להתעכב עליה" באתר "הארץ"]
זאת פעם ראשונה שאני מסכם שנה במוזיקה ישראלית.
לא עשיתי את זה עד עכשיו מכיוון שאני לא עוקב מספיק אחרי דברים שנעשים בארץ על מנת לברור ולבחור את הבולטים ביותר. הרגלי ההאזנה שלי כוללים אלבומים ישראלים בודדים כל שנה ולא יוצא לי להיות בהרבה הופעות חיות שהן חלק חשוב למי שרוצה להבין מה קורה במוזיקה מקומית. ובכל זאת, אני רוצה לתת מקום לכמה שירים שמשכו את תשומת לבי יותר מאחרים. הסיכום הזה אישי, מפוזר בין המיינסטרים לשוליים ויש בו ריבוי שפות מאוד משמח. לצד שירים בעברית יש שניים באמהרית, אחד בפרסית ואחד ברוסית (וזה לא "נדלן" של "לא כוחות").
שתהיה האזנה טובה ושנה טובה.
אסתר רדא – ננו ניי
יום אחד, אני מקווה, מוזיקה אתיופית ואלמנטים ממנה יהיו חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. עד אז, צעד אחר צעד. בהקשר הזה הכניסה של "ננו ניי" לפלייליסט של גלגל"צ זו הצלחה תרבותית, קטנה אבל חשובה. מדובר בשיר הראשון הכולו באמהרית בלב המיינסטרים. אני מניח שהצלחתה של אסתר רדא עצמה תרמה לכך, וגם העובדה שקטע ממנו מוכר לכל מי ששמע את "ממעמקים" של עידן רייכל. ובכל זאת, בשורה התחתונה, המון אנשים נחשפו אליו השנה. ולמה הוא כאן ברשימה? כי רדא והלהקה מגישים אותו בעיבוד פאנק מהודק ומלא ניואנסים, עם קצב שקשה לעמוד מהפתיחה המקפיצה ועד הכסאח המאורגן בסופו, כן ירבו!
* המקור – מולקן מלסה
קוב – פתאום את
יכולתי לבחור כל שיר מתוך אלבומו החמישי של קוב "תוגת המפסידים" ולומר עליו פחות או יותר את אותם הדברים: אם הסאונד היה מלוטש יותר, והיה שר אותו, נגיד, ברי סחרוף, היו מריצים אותו ברדיו עד שהיה נופל מהרגליים ואז חיילים ותרמילאים היו מרימים אותו ונושאים אותו בעיניים נוצצות בלי לפספס אף מחיאת כף.
אז טוב שזה לא קרה. אני אוהב את איך שקוב שר, את העוקץ שבקול שלו ואת הצליל המעט דהוי של האלבום. יש שם שישה כמעט-להיטים וגם גרסה חולמנית-חרדתית ל"על כל אלה".
מורין נהדר – לאלאי
הורים, בואו נודה בזה, אי אפשר לעשות רומנטיזציה לשירי ערש. הניגון הזה שעוטף את העולל הרך בשמיכה מוזיקלית ושולח אותו רגוע ונינוח לשנת הלילה, זו פנטזיה שמתגשמת יום כן, יומיים לא (ואני עוד אופטימי). ועדיין, להקשיב לביצוע א-קפלה של מורין נהדר לשיר ערש פרסי ישן, מחבר בדיוק לפנטזיה הזו – של קול רך ועוטף שאין דבר מלבדו בתוך החשכה.
את השיר הכרתי דרך "בת המקום" – אוסף שירת נשים של "קפה גיברלטר", שמתחיל, אגב, עם "ננו ניי" של אסתר רדא. מורין נהדר, ילידת אספהאן, הוציאה לאחרונה אלבום של פיוטי יהודי פרס, בשם "ישנה בחיק ילדות". חמישה שירים מתוכו אפשר לשמוע כאן.
נקמת הטרקטור ושלמה בר – כתונות פסים
הישג גדול לשלמה בר ונקמת הטרקטור בכך שגרמו לי להתאהב בטקסט הזה למרות שלמדתי אותו בתיכון. שיר חגיגי על טבע, מחזוריות ויין, בדיוק לתקופה הזו של השנה, שנכתב על ידי משורר יהודי-ספרדי משה אבן עזרה אי שם במאה ה-11 או ה-12. מתוך "מה לאהובי" של נקמת הטרקטור המוקדש כולו לשיריו. הלחן של אבי בללי והשירה הנפלאה של שלמה בר, שמדגיש כל צליל וכל מילה הופך את "כתונת פסים" לשיר שכבר מהאזנה הראשונה נשמע כאילו היה כאן תמיד.
הפה והטלפיים – אני הולך לשרותים
בעניין כמה מהסעיפים בקוד של הפה והטלפיים:
1. שאפו על ההתמדה.
3. אכן, אין על קסיו, וגם לא על זמזום הגיטרה של רם אוריון בשיר הזה.
7. לא מובן לי מכותרת האלבום אם הם בתחת או מתחת.
8. כמעט ושמתי פה את שיר הנושא של האלבום הקודם. הוא יפה ממש.
10. חבל על "אנובה", דווקא אחלה לייבל.
14. זהו בעצם השיר "אשר פונה ישירות אל נציגה דמיונית של המין השני בשורה של טענות".
Fedorov & Kruzenshtern – U
השיר הספציפי הזה כאן בזכות הגיטרות המשובחות לאורכו ולרוכבו. מיקומו בסיכום הזה לא מובן מאליו. מדובר באלבום הפונה לקהל הרוסי (לאו דווקא מישראל). שיתוף פעולה בין איגור קרוטוגולוב וגיא שכטר – חלק מההרכב הישראלי האקספרמנטלי "קרוזנשטרן ופרוחוד" לבין לאוניד פיודורוב, מוזיקאי רוסי ותיק ומוערך המגיע לעיתים קורובות להופעות בישראל, סולו או עם להקתו "אאוקציון". מכיוון שאני לא מוצא הגדרה טובה יותר, אתאר את המוזיקה הזו כרוק אלטרנטיבי, בו כל אחד מהצדדים מוותר קצת על המוזרויות שלו ונפגש איפשהו באמצע. הוא יצא בלייבל המקומי המצוין Auris Media ולכן מבחינתי נחשב לאלבום ישראלי לכל דבר.
* איגור קרוטוגולוב וגיא שכטר עומדים מאחורי תזמורת הצעצועים של איגור קרוטוגולוב, חבורה שעושה מוזיקה שתגמול את הילדים שלכם ממיכל הקטנה. הופעה שלהם השנה הובילה אותי לכתוב את הפוסט ההרפתקני הזה.
Zvuloon Dub System – Yene Almaz
עוד אלבום שהקשבתי לו הרבה השנה הוא Anbessa Dub. הרבה דאב אין שם, אבל יש חיבור מוצלח בין רגאיי למוזיקה אתיופית בהפקה צלולה ועשירה, קטעים מקוריים לצד קאברים, אמהרית ותיגרינית והרבה אורחים, בין היתר אחד מהזמרים הגדולים של אתיופיה, מחמוד אחמד, שהופיע השנה בירושלים.
Yene Almaz סוגר את האלבום. הוא מאט את הקצב ומקרב לאווירה המשכרת של דאב. הצליל הצורם והמהפנט ששומעים לאורכו מגיע ממסנקו (סוג של כינור חד מיתרי) עליו מנגן מוזיקאי בשם דג'ן מנצ'לוט.
להאזנה לכל האלבום – Anbessa Dub
דויד פרץ – למכור את נשמתי לשטן
השנה היה עמוד הבנדקמפ של דויד פרץ שוקק חיים. הקלטות חדשות לצד ישנות, הופעות חיות וניסויי אולפן, קטעים אינסטרומנטליים ושירים עם מילים. אם ספרתי נכון, מדובר בעשרה אלבומים מלאים ומיני אלבומים שיצאו השנה. אני אוהב במיוחד את קטעי הגיטרה והקלידים שנעים על רצף של בלוז, פולק ואמביינט (על אחד מהם כתבתי את הפוסט הלפני אחרון).
השיר הזה הוקלט, יחד עם שלושה נוספים, במועדון הציקלורמה של מרכז הצעירים בבאר שבע כחלק מפרויקט הטלוויזיה שלהם. כל הנגנים שם, כולל דויד פרץ חיים כיום בבאר שבע. התוצאה – בלוז ישראלי מלא חיים.
עמיר לב – חזי ורות
אסיים עם "חזי ורות", מתוך ה-אלבום של השנה מבחינתי. 11 שירים שמגיעים בזמן הנכון במקום הנכון, ויש בהם את כל מה שלמדתי לאהוב אצל עמיר לב. הקול הנמוך, הגיטרות, היכולת לתאר בפרטים קטנים ובמילים בודדות עולם ומלואו, לעורר חוויות חושיות ורגשיות כבדרך אגב, והאנשים השקופים, אלה שבדרך כלל לא כותבים עליהם.
ב"חזי ורות" לקח לי זמן להבין על מי ועל מה הוא שר. ערבים – יהודים, ברור, אבל מה בדיוק? ומה זה המספרים האלה? ואיפה הוא עצמו עומד? בלי להבין את כולו נזכרתי בשיר מיד אחרי שראיתי כיצד פורסמו השמות הפופולריים בישראל בשנה החולפת. אבל העיקר שכולם יודעים איפה החומוס הכי טעים.
בחרתי בשיר הזה גם בזכות הויולה של גליה חי, שמצליחה להיות יותר קומוניקטיבית מהטקסט כשהיא עוברת לאורך השיר בין מערבי לערבי עד שמתפרצת בצליל של סירנה בסיום. הנגינה שלה כאן היא הרגע האינסטרומנטלי הטוב ביותר של השנה מבחינתי.
undistracted listening 