סיכום 2012 – אלבומים בריפיט, חלק 2

חלק שני

(לחצו כאן לחלק 1 או לחלק 3)

רציתי לסיים את הכל בחלק הזה, הרי מי יזכור את 2012 עוד מעט. אבל אני רואה שאני מתקדם לאט, אז החלטתי להעלות את מה שהספקתי עד כה. בכל מקרה במנות קטנות עדיף. זה אומר שיהיה עוד חלק (אחרון).

.

Bill Fay – Life Is People

יעידו סיכומי שנה אחרים – ביל פיי נכנס בסערה שקטה לחיים של לא מעט אנשים השנה. למי שפספס אני ממליץ לראות את הביצוע החי ל- The never ending happening בו הוא מבצע את השיר הנפלא הזה בישיבה בגב כפוף מול הפסנתר, ובאצבעות רועדות. אחד מהשירים היפים ביותר ששמעתי בזמן האחרון, ויש שם עוד כמה. אלבום חכם, ריאליסטי, רוחני ונוגעה ללב. יצירה לשנים ארוכות.

The never ending happening [הופעה]
Jesus etc (במקור של Wilco)
Empires
Be at peace with yourself [קליפ]

Steinar Raknes – Stillhouse

סטיינר רקנס הוא לא זמר גדול. בעצם הוא לא זמר בכלל, אלא נגן קונטרבס. אבל כאן הוא שר. מכיוון שהיכולות הקוליות שלו די מוגבלות, הוא מפצה על זה בהגשה חרוצה ומדויקת שמעניקה תשומת לב וכבוד לטקסט. כשבביצוע ל-Kiss של פרינס, הוא שר מילים כמו Yeah, I think I wanna dance now בדרכו המאופקת, שהיא ההיפך הגמור מהחושניות המוחצנת של פרינס, זה יוצר רגע קומי מבריק. רוב השירים כאן הן גרסאות כיסוי לשירי בלוז, רוק ופופ. רקנס מזקק את השירים (המוכרים יותר והמוכרים פחות) עד המינימום ובונה גרסאות חדשות, שבמרכזן נגינת קונטרבס והקול שלו. פה ושם מבליחים גם כלים וקולות אחרים, אבל הוא משתמש בהם בחסכנות ובחכמה, מה שהופך את העיבודים שלו לעוד יותר מרשימים. למרות הרזון, לכאורה, יש כאן אלבום מגוון, מעניין ומאוד מהנה.
את רקנס הכרתי בבלוג של יאיר יונה, בפוסט שכותרתו היא "ד"ש מנורבגיה". לא מפתיע. בנורבגיה יש סצינת ג'אז תוססת מאוד. רקנס הוא הנציג הנורבגי השני כאן (הראשונים הם חלק מחברי The Thing שעיליהם כתבתי בחלק הראשון), ויש עוד אלבום ג'אז מנורבגיה בהמשך הפוסט בחלק השלישי.

Kiss
Tear my stillhouse down
Walkin'i
Corrina, Corrina [הופעה]
Killing the blues
Twilight [הופעה]

Paolo Fresu & Omar Sosa – Alma

על ג'אז קשה לי לכתוב. יש בו עולם מושגים שלם בו אני מתמצה מעט מאוד. אז אשתמש במה שנגיש לי יותר – דימויים. הציור על העטיפה למשל, או הצילום משמאלה, או העובדה ש- Alma בתרגום מספרדית זה "נשמה". פאולו פרסו הוא נגן חצוצרה איטלקי, עומר סוסה הוא פסנתרן קובני. מה עוד אפשר להוסיף? שני קישורים –

Crepuscolo [בהופעה]
Under African Skies [בהופעה, במקור של פול סיימון]

Fiona Apple – The Idler Wheel…i

לא נעים להודות, אבל זה האלבום הראשון שלי של פיונה אפל. בקושי יש לי מושג איך יתר השירים שלה נשמעים. אני מאוד אוהב את מה שאני שומע כאן – הקול שלה, פניות לכיוונים מפתיעים, נגינה המינימליסטית בדגש על כלי הקשה. יש משהו פיזי מאוד בשירים האלה, ולפי דעתי הם לא יאבדו מהכח שלהם גם לקראת סיכום העשור.

Every single night
Hot Knife

דויד פרץ – הפרעת קשב 2#: Concerta

להיות אבא טרי זה ממש לא רוק'נ'רול. בלוז אולי. בעיקר בשעות המעייפות יותר של היום (או הלילה).  "אמביינט בלוז של אבא טרוט עיניים" – זה מה שכתבתי על האלבום הזה של דויד פרץ בפוסט עליו. ההקלטות האלה יכלו להיות סקיצות למשהו אחר, אבל יש דברים שלא צריך לעבד וגם לא לחשוב עליהם יותר מדי, אלא להוציא לאור כפי שהם.

כל האלבום להאזנה

Walkabouts – Berlin [live]i

Walkabouts הם הרכב ותיק שמנגן רוק אמריקאי אלגנטי ואפל. זה אלבום ההופעה הרשמי הראשון שלהם. פחות דרמה יותר גיטרות. גם למי שלא מכיר אותם יהיה מעניין. אמריקנה במיטבה.

Long drive in a slow machine
Bordertown

Basya Schechter – Songs of wonder

מי שקורא כאן אולי שם לב לחיבה שלי למוזיקת קלייזמר ו/או יידיש. אני מבטיח לא להמליץ על דודו פישר, אבל על בסיה שכטר אמליץ בשמחה. שכטר היא סולנית ונגנית עוּד בהרכב  Pharao's Daughters, שמנגן מוזיקה יהודית מקורית, אשכנזית ומזרחית. זהו אלבום סולו שני שלה, הוא נוטה בעיקר לצד האשכנזי (חוץ משיר אחד – To a lady in a dream). שכטר מלחינה את שירתו של רבי אברהם יהושוע השל, הוגה יהודי-אמריקאי, שהיה בין היתר פעיל מאוד בנושא של זכויות אדם, וחבר טוב של מרטין לותר קינג. השירה אמנם ביידיש אבל המוזיקה כאן נעה בין פולק לג'אז ומומלצת מאוד גם למי שלא מבין אף מילה (לא שאני מבין).

I and You
Youngest Desire
To a lady in a dream
My seal

Jenny Scheinman – Mischief & Mayhem

ג'ני שיינמן מוכשרת כמו שד. בשמונה קטעים מבריקים, עם נלס קליין בגיטרה, יוצרת הכנרת היהודייה מניו-יורק הזיה של ג'אז-פולק-רוק מחשמל סוער ערמומי ואלגנטי.

Blues for the double vee [הופעה]
A ride with Polly Jean

Gregory Porter – Be Good

"הזמר הגדול הבא של הג'אז" כך מתארים את גרגורי פורטר. אני בדרך כלל מעדיף ג'אז ששותקים בו, ואם לא הקליפ לשיר Be Good שגיאחה סגר איתו "עונג שבת" לפני כמה חודשים, לא הייתי ממהר לבדוק במי מדובר. יש לו קול מרשים ביותר ומסתבר שזה לא השיר הטוב היחיד באלבום, מסתבר שזה גם לא ג'אז ווקאלי מסורתי אלא שילוב בין ג'אז לסול. בחלק מהשירים אני בכלל נתקעתי על אסוציאציה לחומרים ג'אזיים יותר של ואן מוריסון או blood, sweat & tears. אלבום מגוון שעושה טוב לנפש.

Be good (Lion's song)i [קליפ]
On my way to Harlem [בהופעה]
Bling bling
Mother's song

Janka Nabay & the Bubu Gang – En Yay Sah

מה אין לכם קלטות של מוזיקת בובו (Bubu) בבית? המוזיקה המסורתית, בת כמה מאות שנים, של מוסלמים בסיירה לאונה? גם לי לא. למען האמת אני גם לא יודע איך היא נשמעת במקור, אבל כשג'אנקה נבי, יליד סיירה לאונה שחי כבר כמה שנים טובות בברוקלין, מחייה את הסגנון הזה יחד עם מקורות השראה מ"מייקל ג'קסון, בוב מארלי ואלוהים" זה נשמע מצוין.

Somebody (קליפ)
Ro Lungi (הופעה)
Eh Mane Ah (קליפ)

Travis & Fripp – Follow

עוד הרפתקה של רוברט פריפ. הפעם יחד עם נגן כלי נשיפה ת'או טרביס (זה לא שיתוף הפעולה הראשון שלהם). שכבות של צלילים נמתחים ונפתחים דורשים קצת סבלנות, אבל מתגמלים מאוד. מדי פעם מבליחה נגינת גיטרה כמו בימים הטובים של פריפ ב- King Crimson.

When the rain falls [בהופעה]
So there [אוהבי King Crimson, לא לפספס!]

……………. חלק שלישי (ואחרון) ……………